אלונה סורגת

בעשור האחרון יש עדנה מחודשת לאמנות הסריגה בארץ ובעולם, כנראה בשל צורך גובר לחזור למלאכות היד, וממילא סגנון הוינטג' הוא המושל בכיפה. גם האינטרנט הוא גורם מאיץ להתפתחות תחום הסריגה, בשל שיתוף הידע הגלובלי, הנרחב והמיידי. ברשת ניתן למצוא מידע רב ואינסופי ללימוד הסריגה, קטעי וידאו להדגמה, בלוגים פורומים ועוד

אלונה התחילה את הרומן שלה עם המסרגה בגיל צעיר מאוד. שמונה, אם רוצים לדייק. החברה של אחיה הבכור סרגה במסרגה אחת, אלונה התלהבה וביקשה ללמוד, וכך החל הרומן הסרוג. אלונה סרגה מפות, מפיות, תחרות וכל דבר שמצאה לו דוגמה. מורתה למלאכת יד לימדה את הכיתה לסרוג כרית לסיכות תפירה, וכאשר ראתה את הכישרון של אלונה הניחה לה לסרוג במקום לבצע את המטלות הרגילות. "תמיד קיבלתי מאה במקצוע הזה", מספרת אלונה בנוסטלגיה. "באותם ימים מסרגה אחת הייתה למפיות וקרושה, ושתי מסרגות היו לבגדים. למדתי לסרוג גם בשתי מסרגות, אבל התחברתי לזה פחות והמשכתי בעיקר במסרגה אחת".

חנות צמר בחדר השינה

אלונה הייתה די חריגה בנוף של אותם ימים, אבל אהבה את העיסוק החדש שלה מאוד. "עד שהתחתנתי, בגיל עשרים וחמש, חנויות צמר וסריגה כבר לא היו נגישות, והסריגה הלכה ודעכה עד שנזנחה כליל", היא מספרת ומוסיפה שעקב כך היא גם היא זנחה עם השנים את התחום. היא החלה לעבוד כמנהלת לשכה בעיריית תל אביב, תחום שבו היא עוסקת עד היום. החזרה לסריגה התרחשה לפני עשור. "גיסתי למדה חינוך אנתרופוסופי במכללת דוד ילין בירושלים. בחוג הזה לימדו את המורות לעתיד סריגה בשתי מסרגות, על מנת שתדענה ללמד את התלמידים, וגם כדי שיוכלו להכין בובות וכל מיני עזרים לטובת השיעורים שלהן. גיסתי הראתה לי כמה עבודות שלה, וביקשה ממני ללמד אותה לסרוג במסרגה אחת. כאשר קניתי לה מסרגה, כבר קניתי אחת גם לי, וזה פשוט חזר אליי".

אלונה לימדה את גיסתה כמובן, ועל הדרך סרגה לבעלה שלה כובע צמר. בעלה הצלם נשלח לכמה ימי צילום בחורף הירושלמי, וכאישה מסורה וסורגת – היא סרגה לו כובע מחמם ומושקע. היא לא ציפתה שאחרי ההופעה הזו תקבל הזמנה של… שישים (!) כובעים. אבל ההזמנה הגיעה, ואלונה סרגה לכל הצוות והחברים שישים כובעים, ומכרה אותם בקלות, כמובן. מאחר שראתה כי טוב, החלה לסרוג פריטים ומכרה אותם דרך חנויות נבחרות (בקונסיגנציה). כמו כל דבר אצלה, גם זה היה מסודר, והיא פתחה עוסק פטור והחליטה לרכוש את הצמר דרך המשווקים ולא דרך חנויות. למה לשלם תיווך? בעיקר אם את קונה בכמויות.

לפני שש שנים ילדה את אריאל המתוקה, והחליטה להישאר אתה בבית שנה. בשנת החופש הזו פתחה חנות צמר בביתה. היא הקימה בלוג, פרסמה בו שיש חנות כזו, והחלה לקבל הזמנות של צמר. היא עבדה עם "ויטלגו" המוּכּרים, ואחר כך גם קיבלה פניות מ"ענבלית" ומ"שני וול", וכיום היא מוכרת מוצרים של שלוש החברות.
"זו הייתה החנות הראשונה ברשת, ועד היום החנות נמצאת אצלי בחדר השינה, מוסיפה לנו צבע ואושר, ומכאן אני מקבלת הזמנות ושולחת בדואר רשום לכל דורשת. הלקוחות סומכות עליי שאמליץ להן על החוט הנכון".

מרפסת הסריגה של אלונה

הלקוחות של אלונה שומרות אתה על קשר מעבר לבלוג הסריגה שהיא מנהל בתפוז ב"תפוז". אבל גם זה הצריך תהליך. אלונה הייתה משרבבת מדי פעם דוגמה חדשה לפריט כלשהו, נותנת הדרכה מסורה, ולא לכולן זה הספיק. הן רצו אותה לידן. "בנות ביקשו ללמוד אצלי, וכיוון שראיתי שבנות פותחות סדנאות אצלן, התחלתי לחפש מקום לסדנה ראשונה. אימא שלי נידבה את הסלון שלה לצורך העניין. אל הסדנה הראשונה הגיעו כעשר בנות, ולמשך שלוש שעות עבדנו יחד. מאותה התנסות למדתי מה לא לעשות…"

מה לא לעשות?

"עשר בנות זה יותר מדי. מה שכן, סגרתי את המרפסת אצלי בבית והפכתי אותה למרפסת סדנאות. רכשתי מערכת ישיבה נוחה, הוספתי תאורה מתאימה, וההשקעה השתלמה. מאוד נעים לשבת במרפסת ולסרוג בצוותא. אני עושה זאת פעם בשבוע. בכל פעם מוזמנות שלוש נשים, חלקן מיומנות יותר, חלקן מתחילות, ואנחנו סורגות שלוש שעות ויותר. בסופו של שיעור הן יוצאות עם התחלה של פריט, עליו סיכמנו מראש, ואני נותנת להן שיעורי בית".
"אני לא מאמינה בחוגים בתחום הסריגה", היא אומרת. "אצלי הסדנאות ממוקדות לפריט אחד בכל פעם. אם הפריטים מאוד מורכבים, אני מעבירה סדנה שנייה, אבל רק אחרי שכולן סיימו את שיעורי הבית. הרעיון הוא לקבל כאן את הבסיס והרעיון העיקרי, ולעבוד עליו בבית. בנות שלא יודעות לסרוג בכלל מגיעות אליי לשיעורים פרטיים".
גם אני הגעתי לסדנה שכזו ביום חורפי חמים למדי. המרפסת הייתה נעימה, החברה הייתה נעימה לא פחות והיא כללה את אנה ממודיעין, רחל מיבנה ובתיה מיהוד. השיחה קלחה, אלונה הגישה קפה ועוגה, וכל אחת התרכזה בפונצ'ו הסרוג. אלונה עברה בינינו והסבירה לכל אחת את רזי השורה שאליה הגיעה, תיקנה טעויות, נתנה עצות וכך העברנו שלוש שעות בנעימים.
"נוצרות חברויות מתוך הווירטואליות הזו של הרשת, בטח ובטח כאשר נפגשים לסדנאות. בנות באות להתעודד ולשתף בתוצרים שלהן".

ואת, משתפת בתוצרים שלך?

"כל הזמן. הרשת היא כר נרחב לשיתופים. מכיוון שהסריגה היא שפה אוניברסלית אני יכולה בקלות לשתף חברה יפנית או הולנדית, ושתינו נבין בדיוק למה כל אחת התכוונה. אני כמובן מעבירה הדרכות גם בבלוג שלי, ועם זאת, בנות מבקשות להגיע לסדנאות על דברים שהסברתי בבלוג".

הסטייליסטית של העצים

"כיום אני סורגת כל דבר במסרגה", אומרת אלונה. "בגדים למיניהם: מעילים, אפודות, סוודרים, כל מיני סריגים, פריטי לבוש אחרים: כובעים, צעיפים, חגורות, מחממי צוואר, חותלות. אני סורגת כל דבר שרק אפשר: שמיכות, תיקים, גם תיקי ערב, שכיף מאוד להתהדר בהם כי אין לאף אחת אחרת, שכמיות, בובות, ידיות למושבים בסלון, קעריות. גיליתי שבמסרגה אחת אפשר לסרוג הכול".
אלונה ואני נכנסות אל חנות הצמר / חדר השינה שלה, ומתוכו אל חדר הארונות הסרוג להפליא, ואלונה מוציאה עוד ועוד פריטים מהממים, מזילי ריר, בצבעים, בטקסטורות, בצורות ובמגוון. ואז היא מוציאה מחמם צוואר יפהפה, ומספרת לי שהוא נסרג בנוּל.

איפה יש לך מקום לנול בבית?

"זה לא נול של פעם, זה נול פלסטיק מודרני פשוט. הוא עגול, בגודל כדורסל בערך, חישוק גדול עם ניטים. מלפפים עליו את החוט ולבסוף מוציאים הכול ויש לך דוגמה נהדרת לסריגה קצת אחרת".

יש עוד מכשירים חדשניים כאלו?

"האמת היא שישנה המסרגה הטוניסאית. המסרגה הזו נראית כמעט כמו מסרגה רגילה, אבל אליה אני יכולה לחבר חוט פלסטיק ואז אני לא סורגת סריגה מעגלית כמו תחילת כיפה, אלא סורגת עיניים ככל שאני צריכה, ומשם מתחילה סריגה ישרה. זו גם תחילתה של סריגת צעיף למשל. (יש הדרכה בהמשך)".

מלבד הבלוג הסרוג של אלונה, היא גם יוזמת רעיונות לא שגרתיים. אחת היוזמות המעניינות שלה היא סריגה לעצים. כן. אלונה ראתה שבכמה מדינות ברחבי העולם "הלבישו" עצים, והציעה את הרעיון לעמיתיה בתל אביב. אחרי שאלו ראו את היופי שניבט אליהם מרחבי העולם, החליטו להקצות משאבים לטובת העניין. אלונה נפגשה עם עוד שתי סורגות בשדרות רוטשילד (בין רחוב מזי"א לרחוב בלפור), ויחד בחרו עצים, מדדו אותם והחלו במלאכה. כל אחת סרגה סוודר לעץ "שלה". כשהסוודרים היו מוכנים ניגשו הבנות לפעולה, ובליווי תקשורתי מפרגן ועוברי אורח סקרנים הלבישו את העצים וקראו לאירוע "עצים סרוגים ברוטשילד". הגיעו תגובות מפרגנות בעיקר, ואישה אחת הגדילה לעשות וסיפרה שהיא עוברת יום יום בשדרה הזו, אבל מעולם לא טרחה להביט בחיבה על העצים. הסוודרים גרמו לה להרים את הראש ולהעריך את שנתן הטבע.
אחרי שראו התל אביבים כי טוב, החליטו הירושלמים לקרוא לאלונה לעלות לרגל. "תהילה, האחראית על העצים במינהל הקהילתי גינות העיר, ביקשה שאגיע להלביש שבעה עצים בעמק רפאים, לצורך אירוע שנתי שהם עושים במקום. הגעתי, מדדתי, וסרגתי. מהר מאוד הסוודרים היו מוכנים והעצים הולבשו. כמו שאחרי חודש הסוודרים נעלמו מתל אביב, כך אחרי שבועיים נעלמו הירושלמיים".

מה קרה?

"לא נעים לומר, אבל אנשים גזרו ושרפו את הסוודרים. חבל. מכיוון שהסוודרים הירושלמיים נעלמו, תהילה הזמינה אותי לסרוג שוב לאותם עצים, הפעם לקראת ט"ו בשבט. אני כבר התחלתי… יש בזה עניין שמלבישים את אותם העצים".

לא כואב לך שמשחיתים אותם?

"לא. יש מוּדעות, אני מקבלת הרבה תגובות אוהדות, וזה מספיק לי. זאת בסך הכול פעילות נהדרת לעסוק בה. היא יצירתית, מרגיעה ומשתלמת".

איך מגיבה משפחתך לעיסוק האינטנסיבי בסריגה?

"הילדים שלי נהנים מאוד לתת מתנות סרוגות לחבריהם לימי הולדת. הם תמיד מקוריים. גם החברות שלי תמיד מקבלות דברים חדשים, ומכיוון שאני סורגת מהר אני גם מחליפה גרדרובה מדי פעם, ואז תורמת את מה שסרגתי. אני תמיד מעבירה הלאה, לא אוגרת סתם. מתחדשת. השתתפתי בפרויקטים של תרומה לחולי סרטן, קשישים, כובעים לפגים. תמיד יש למי לדאוג".

הדרכה לסריגת צעיף

מה עלינו לדעת בבואנו לבחור חוט ומסרגה?
יש חוטים רבים ומגוונים, בגוונים אחידים, בגוונים מתחלפים ואף חוטים הנצבעים בצורה יפה והדרגתית המוכרים בהגדרתם "חוטים חכמים".
לכל חוט יש סימני היכר המסומנים באופן מפורט על התווית המאגדת את הפקעת.
לבד משם היצרן, החוט, מספר הגוון ומספר הסדרה של הצביעה, נמצא על התווית גם את הרכב החוט, משקל הפקעת, אורך החוט, הוראות כביסה והמלצת היצרן לעובי המסרגה המומלצת (עובי המסרגות נמדד במספרים: מסרגה דקה = מספר קטן, וככל שהמספר גדל המסרגה עבה יותר).
למתחילות מומלץ להתייעץ עם מנהלי החנויות להתאמת חוט לפריט מבוקש בהתאם לניסיונם.

תהליך הסריגה

להלן הדרכה ראשונית לסריגת צעיף בסיסי מאוד, או כל סריג מלבני אחר כמו שמיכה, בתך הנקרא עמוד (מסרגה אחת / מסרגת קרושה).
אני מניחה שלחלק מן הקוראות יש ניסיון בסריגת כיפות, לכן ההדרכה כאן תלווה בהשוואה לסריגת כיפות.
התחלה של סריגת כיפה היא סריגת טבעת שנוצרת מכמה עיני שרשרת שנסגרות לעיגול בעין שטוחה.
ההבדל בסריגת סריג מלבני הוא שאת עיני השרשרת לא סוגרים לכדי טבעת.
אורך שרשרת העיניים (שרשרת הבסיס) קובע את רוחב הסריג.
כמו כן, בסריגת כיפות נהוג להשתמש בתך הנקרא "חצי עמוד": נועצים את המסרגה, מושכים חוט, מלפפים חוט על המסרגה ומעבירים אותו דרך שתי הלולאות הקיימות על המסרגה.
בסריגת הצעיף / הסריג המלבני נשתמש בסריגת תך הנקרא "עמוד": ראשית מלפפים חוט על המסרגה, נועצים את המסרגה, מושכים חוט (מתקבלות שלוש לולאות על המסרגה) – מלפפים שוב חוט על המסרגה – מעבירים אותו דרך שתי הלולאות השמאליות (כעת נותרו שתי לולאות נוספות), מלפפים שוב חוט על המסרגה ומעבירים אותו דרך שתי הלולאות הנותרות.

חשוב לזכור:

אורך העמוד מקביל לאורך של שלוש עיני שרשרת.
בתחילת שורה חדשה נסרוג שלוש עיני שרשרת שיהוו את העמוד הראשון בשורה. על שאר העיניים נסרוג עמודים.
מתחילות: סרגו עיני שרשרת על פי הרוחב הרצוי לכן. בצילום סרגתי שמונה עשרה עיניים כשרשרת בסיס, והן הפיקו את הרוחב הרצוי לי לסריגת צעיף, בהתאם לעובי החוט והמסרגה שבחרתי.
סרגו עוד שתי עיני שרשרת (שיחד עם עין נוספת משרשרת הבסיס, הן יהוו את העמוד הראשון בשורה הראשונה). לפפו חוט על המסרגה לסריגת עמוד על העין הרביעית מהמסרגה. סרגו עמוד על כל אחת מהעיניים הבאות.
בסיום השורה, סרגו שלוש עיני שרשרת (שיהוו את העמוד הראשון בשורה הבאה) וסובבו את העבודה.
הסריגה היא כמו בשפה העברית, מימין לשמאל.
לפפו חוט על המסרגה ונעצו את המסרגה מעל העמוד השני (הקרוב אליכן) בשורה הקודמת, לסריגת עמוד.
ממשיכים בסריגת עמוד על כל אחת מהעיניים הבאות וכן על העין השלישית מתוך שלוש העיניים שהיוו את העמוד הראשון בשורה הקודמת וכעת מופיעות כעמוד אחרון.
מוודאים שמספר העמודים בכל שורה לא השתנה (במקרה שלי – 18 עמודים).
חוזרים על התהליך בשורות נוספות, עד לאורך הרצוי של הסריג.
בהנאה ובהצלחה!