אמנון ותמר (כותבת מהמגירה)

"שבת שלום" היא אמרה בחיוך מריר לתוך צלחת דגי האמנון שהייתה מולה.
"שבת שלום" ענה יואב בעצב.
שולחן השבת שלהם היה מלא בכל טוב, יואב לא חסך מכספו על השבת מעולם, ותמר השקיעה את כל מרצה בכך שחומרי הגלם יהיו למאכלים ערבים. אבל לא היה ניתן להכחיש את העצב שתלה באוויר.
ד"ר מיימוני התקשר היום. הוא התקשר כך כמעט בכל חודש, כבר חמש שנים. לתמר היה נדמה מדי פעם שהיא הופכת חסינה עם הזמן, והכאב הפתיע אותה בעוצמתו בכל פעם מחדש.
12 שנה הם נשואים. יואב ותמר.
12 שנים של אכזבות ותקוות. ותפילות. וברכות. וקמיעות. ואפילו ערלות ועיני זיקית. תרופות הסבתא לא עזרו יותר מאשר השיטות המתקדמות ביותר בהן נקט ד"ר מיימוני.
לפני שבועיים הם נסעו לראות רב בצפון. הוא הבטיח להם כמה תפילות אצל הרשב"י, וכמה בעמוקה, והעניין מסודר. והיא האמינה לו, באמת שהאמינה. והתפללה מכל הלב גם כשיואב היה נראה ספקן.
"אה.. ו …תהדרו בדגים לכבוד השבת." הוסיף המקובל כבדרך אגב.
היה סוג אחד של דגים שיואב היה מוכן להכניס לפיו, אמנון. לפיכך השקיעה תמר את כל מרצה וישותה, ודלתה מחברותיה את המכון הטוב ביותר.
ואז הגיעה שיחת נטלפון מד"ר מיימוני.
"אני מצטער, " הוא הודיע לקונית " זה לא הלך טוב הפעם, שננסה שוב בחודש הבא? " תמר רצתה לצרוח.
האם נגזר עלינו לחיות את כל חיינו בגפנו? האם לא נזכה להוליך ילדינו לחופה? האם לא נזכה לראות חיוכו של ילד אשר ניסה ללכת לראשונה? בכתה אל הכר.
יואב ניסה להרגיע אותה, אך התייאש לאחר כמה נסיונות כושלים.
"אין לי תיאבון," הודיעה תמר וניסתה לקום מן השולחן.
"תטעמי קצת, בשביל המצווה. " המיאון עדיין היה בעיניה "בשביל הברכה של הרב" אמר שוב וראה את עיניה מפשירות.
טעמו של הדג היה טוב יותר מכל דג אחר שאכלה מעולם. דמעה קטנה סוררת נשרה על לחיה.
"שבת היום," אמר יואב ברוך. "עת לשמוח.".
"קשה לי." הודתה תמר." לפעמים נראה כי הישועה מהם והלאה שנות אור ויותר.
היא אכלה עוד פיסה קטנה מן הדג, שטעמו הערב עורר את תיאבונה על אף שבקושי נותר ממנו זכר. ואז אכלה אחת נוספת, מנחמת.
בתוך בטנה הייתה תחושה מוזרה, שאותה לא הייתה תמר יכולה להסביר.
אלף אלפי מילין מעליה, כמה כרובים אחזו בפיסת דג וקרבו ביראה לפני אדון הכל.
"כד יתבין ישראל בצערא דלהון ועסקין בשמחה דילי, ראויין הן לכל הברכות שבעולם." (תרגום הארמית: כאשר יושבים ישראל בצער שלהם, ואף על פי כן, מתעסקים בשמחה שלי, שמחת השבת)
עברו שבוע וגם שבועיים.
ופתאום, ביום השישי, תוך שהיא מלהטטת בין אפיית החלות שיואב אוהב לבין שאר מטעמי השבת, טלפון.
לרגע חשבה, אולי מוטב לדלג על השיחה הזו, שלא תעיב על שמחת השבת, בשורות רעות יכולות להמתין ליום ראשון. אך קולו של הצלצול והסקרנות גברו, והיא הרימה את השפורפרת לאיטה.
"מדברים ממשרדו של הרב.. האם תוכלי לקבל את השיחה?"
"וודאי" ענתה ללא שהות, והציצה בתנור לוודא שהחלות אינן בסכנת הכחדה. אחר ישבה חרדה על הכורסא והמתינה לקולו של הרב.
"בתי," נשמע קולו העמוק. "דעי לך שגזר דין של שבעים שנה עמד מעל לראשך, ובגין כל נגיסה שנגסת בדג ביום השבת, העניקו לך ילד אחד. "
עוד בטרם סיים הרב את דבריו, נשמע קולו של ישי ריבו מכיסה. "תודה הרב." מיהרה לסיים. ישי סלסל "גם כשאנו שברי כלים, עודנו כלי חמדתו. "
תמר קטעה בצער את קולו הזך.
"מדבר ד"ר מיימוני."
ליבה של תמר ניתר בחזה.
"אני מאוד שמח לבשר לך ש…." דמעות הציפו את עיניה של תמר. דמעות של אושר, ופורקן, ושמחה.
את שאר השמחה היא שמעה בטשטוש. "עוברים" אמר הד"ר וגם "שלושה" וגם "מזל טוב" בקול חנוק.

אמנון בתנור.

מצרכים:
6 נתחי פילה אמנון.
3 תפו"א בינוני.
2 גזרים.
1 גמבה.
כוסברה
קצת יותר מחצי ראש שום.
שמן, מלח, פפריקות, כרכום.

אופן ההכנה:
1. פורסים את הגזרים, תפו"א, השום והגמבה לפרוסות ומניחים בתוך תבנית בשכבה אחידה.
2. בתוך קערה מערבבים כוס שמן, כפית פפריקה חריפה, 2 כפיות פפריקה מתוקה, כפית מלח, וכפית מחוקה כורכום. מערבבים היטב.
3. טובלים את הדגים ומניחים על הירקות שבתבנית כשהעור כלפי מטה.
4. מפזרים מעל כוסברה קצוצה, ושופכים את כל שארית השמן מעל. מכסים בנייר אלומיניום.
5. אופים בתנור שחומם מראש ל200 מעלות, כ20 דקות, לאחר מכן מסירים את הכיסוי, ואופים עוד כ10 דקות.
כמה פשוט ככה טעים.
שבת שלום, בתיאבון.

באדיבות ה"כותבת מהמגירה" לעוד סיפורים היכנסו לפייסבוק>>