ראיון עם מלי גרין

מלי גרין, או בשמה הפחות מוכר בציבור – שרה פכטר היא עיתונאית וסופרת ואמא ל-11 ילדים.
מלי הוציאה כבר 12 ספרים, היא מרצה בענייני הורות, קריירה, ספרות ותקשורת והיא גם כותבת טור ב-YNET.

בואי לקרוא איך היא עושה את זה.

שלום מלי, אז איך באמת את עושה את זה? איך מתמודדים עם קריירה עמוסה ועם גידול של 11 ילדים ושומרים על השפיות?

את השאלה הזאת צריך להפנות לכל אישה באשר היא, נכתבו אלפי טורים, ויצאו ספרים רבים שמעלים את הסוגיה לדיון.
איך עושים את זה? קריירה עמוסה, ילדים, שפיות?
אין ספק שהילדים מפרים את הקריירה, וגם ההפך. והתשובה האמיתית היא: תפילה, הומור ואהבה.
חייבים גם לדעת, שנכון, לעיתים הקריירה פוגעת בבית, (לא תמיד לאישה עובדת יש כוח להכין סלטים והיא קונה אותם…) ויחד עם זאת, אסור להסתובב עם רגשי אשמה, ילד שמשדרים לו רגשי אשמה מקבל את השדר, ש"אמא לא בסדר". כל אמא עובדת שמלהטטת בין קריירה לילדים חייבת להיות עם ביטחון עצמי שמותר לה, ושלא נדבר על העובדה שרוב הנשים בכלל עובדות כי הן חייבות לשלם משכנתא.
נקודה מעניינית לציון, אני לא אדם מסודר מטבעי, כל ילד שנולד הפך אותי למסודרת יותר בעל כורחי, ונתן לי כושר ארגון שלא חלמתי שקיים בתוכי. כנראה שכל אישה שמתמודדת עם מספר מטלות רב מפתחת סוג של כושר אירגון.

ישנו מיתוס שאומר שבמגזר החרדי הילדים הגדולים מגדלים את הקטנים, גלי לנו את הסוד (גם אנחנו רוצים!)

הלוואי! הלוואי! גם אני שמעתי על המיתוס. אז צר לי לאכזב, מדובר אכן במיתוס, עוד לא קם המתבגר התורן שויתר על האישיות שלו למען הוריו.

תראו לי מתבגרת אחת בחופש הגדול שתישא את המונולוג הבא: אבא, אמא יקרים שלי, אנקה, אסדר, אבשל ואשמור על הילדים, ואתם לכו לכם בשקט לעבודה.
זה יותר נשמע ככה: "אז מה נסגר היום? אני רוצה ללכת לפגוש את החברות שלי? יש לך כסף בשבילי? אוף משעמם לי".
צחוק צחוק, ועכשיו ברצינות, ברור שאפשר לקבל ואף לדרוש עזרה מהילדים הגדולים, ואני דורשת! כמובן במידה, תוך שמירה על הקו האדום- הם הילדים, אנחנו ההורים.
ובלי חלילה לזלזל, הם באמת עוזרים, וכל עזרה מתקבלת בברכה.
וכמובן ככל שילד גדל העבודה הפיזית קלה יותר, הם מתקלחים לבד… אפילו מכינים לעצמם אוכל….

איך בכל זאת את ובעלך מצליחים לתת לכל ילד את תשומת הלב והזמן הדרוש לו עם אמאבא?

כמו כל ההורים שמתחבטים בסוגית תשומת הלב, משתדלים לקחת כל ילד בתורו לבד, אם זה לקניות, או סתם לגלידה.
ואנחנו גם משתדלים מידי פעם לצאת עם כל ילד ביחד לבד. למזלי בעלי הוא שותף מלא לגידול וטיפול בילדים. זכיתי.
לפני מספר שבועות, הבת שלי בת החמש ניגשה אלי ואמרה לי : אמא, אני רוצה היום להנות איתך לבד. כל כך נהניתי מעצם העובדה שהיא ידעה לבטא את הרצון שלה, תיאמתי עם בעלי ולאחר שהוא חזר מהעבודה הוא לקח פיקוד על הבית, ויצאתי איתה לבד לפיצריה לשעתיים, היה נפלא.
וכן, מדובר בעבודה יומיומית, ילדים במשפחה גדולה יודעים גם לבקש את הזמן שלהם לבד, מי יותר ומי פחות. קורה שהבת שלי בכיתה ח' חייבת לשתף אותי בחוויות מהכיתה שלה, אני לא מהססת לומר לה, עכשיו בלגן כאן, הקטנים דורשים את תשומת הלב שלהם, לאחר שאשכיב אותם לישון נצא ביחד את ואני להליכה ונדבר בנחת.

בואי נחזור קצת אחורה, איך התחלת לכתוב ומתי הבנת שזו באמת הקריירה שלך?

נולדתי עם דיו בפה… מאז שאני זוכרת את עצמי כתבתי, כבר בגיל 12 פרסמתי חומרים בעיתונים, שלחתי כל הזמן, ובגיל 16 הוצאתי את ספרי הראשון פצוע קל, שנולד מפיגוע האינתפאדה הראשון בו נפצעתי קל, שכנה סיפרה לי על בעלה פצוע הלם ממלחמת ויאטנם, שנה שלמה ישבתי איתו, וכך נולד הספר, שהצליח מאד.

אין ספק שהעידוד וההתלהבות שקיבלתי מהורי במשך השנים הם שהפכו אותי לסופרת. ועיתונאית, אגב, עד היום הם מתלהבים מכל ספר שאני מוציאה לאור. וזה לימד אותי להאמין בילדים שלי, לתת גב לכישרונות. ולעודד, כל הזמן לעודד. תמיד ידעתי שזאת תהיה הקריירה שלי, עבדתי בהוראה מספר שנים, ובמקביל כתבתי, עד שבשלב מסויים קיבלתי עבודה כעיתונאית מן המניין וכל השאר היסטוריה. כיום אני עובדת כעיתונאית במשרה מלאה, (וחולמת לכתוב רק ספרים יום אחד) הוצאתי 12 ספרים, רובם הגדול במגזר החרדי. לפני שש שנים התחלתי לכתוב את הטור ב-YNET, מה שהוליד את הספרים, אמא.COM, חיפשתי אותך, ולאחרונה את המדריך האופטימי להיריון ולידה- "מילים מהבטן", בהוצאת ידיעות אחרונות, ספר שמרגש אותי מאד. אני מודה מאד לאלוקים שאני יכולה להתפרנס ממקצוע הכתיבה אותו אני אוהבת.
בעקבות הספרים נולדה גם קריירה חדשה: הרצאות. על אימהות וקריירה וההומור שביניהם, והרצאה על עולם העיתונות.

האם הילדים שלך קוראים את הטורים שאת כותבת? איך הם מגיבים?

המתבגרים שלי מאד מתעניינים בטורים….הם צוחקים כשהם מזהים את עצמם. וכן, תאמינו לי יש להם הרבה ביקורת והם לא חוסכים אותה ממני. הכל כמובן בהומור ובכיף.

לפעמים עולה ביקורת כלפייך בגלל אורח החיים ומספר הילדים שלך, מה את עונה למלעיזים?

"ביום שאבקש מכם לעשות לי בייביסיטר, או לערוך לי קניות זה יהיה היום בו תוכלו לתת לי ביקורת, עד אז…"

מלי, שרה, שרה, מלי, קורה שאת מתבלבלת עם השם שלך?

בכלל לא, מלי גרין רואה את העולם בוורוד ואילו שרה פכטר מרשה לעצמה לצעוק ולקטר.

שמענו שגם מכונת הכביסה שלך עובדת שעות נוספות, איך את מפנקת אותה?

מזל שיש את השבת, רק אז היא נחה…

ועכשיו ברצינות, יש לך ולבעלך גם זמן לעצמכם? לזוגיות?

זמן מייצרים, ואנחנו קבענו לעצמנו שפעם בשבוע (טוב, לפעמים שבועיים…) אנחנו יוצאים אפילו לסלט ירוק קטן בבית קפה באזור. אחרי שהקטנים ישנים אנחנו קופצים לבית קפה באזור מגורינו. וכמובן, עושים הליכה בערב עם התינוק הבכיין התורן שצריך להרדים אותו.
הזוגיות ב"ה רק משתבחת עם השנים אבל כמובן שכל אחד צריך להשקיע את הצד שלו.

מה אנשים עוד לא יודעים על מלי גרין?

חלמתי להיות רופאת ילדים, אפשר לומר שהגשמתי את החלום חלקית… כיום אני רופאת ילדים מניסיון ב"ה.

ואגב, סובלת מחרדות, כולל פחד מהיריון ולידה…

הזכרת מקודם את הספר שלך "מילים מהבטן" העוסק בהריון מזוית קצת אחרת, תוכלי לספר קצת על הספר?

בהיריון התשיעי שלי עמדתי בחנות ספרים ושמעתי 2 נשים שמחפשות ספר הריון קליל מצד אחד ורציני מצד שני כדי לרכוש לכלות שלהן. הן הביעו את אכזבתן כשלא מצאו את מבוקשן.
באותו הרגע החלטתי לכתוב את הספר הזה.
תתפלאו, אבל גם בהיריון תשיעי רוצים לקרוא מדריך להיריון ולידה, ולא מצאתי מדריך שמתאים להיריון מתקדם, כי ישנן תופעות שיש בהיריון ראשון ולעומת זאת אין בהיריון שלישי רביעי וגם ההפך.
כך למעשה נולד המדריך שמביא את קולן של שתי נשים, אחת בהיריון ראשון והשניה בהיריון שלישי.
המונולוגים בספר מלאי הומור, ישנן שאלות ותשובות נפוצות, מה צריך לעשות בכל שלב וכו'. וכמובן יש גם את הצד המקצועי שכתב פרופ' שמחה יגל מנהל האגף למיילדות וגניקולוגיה בהדסה בירושלים.
יש בספר גם פרק על כל הסגולות ללידה קלה, (עבדתי עליו חודשים! כולל מקור כל סגולה) על הלידה, הכנה רוחנית ללידה, כושר, תזונה ועוד.
ישנו גם החלק השני בספר שמתלווה לכל ההריונות "הבעייתיים" כשכמובן כל פרק מסתיים בטוב.
בנוסף, הספר כולל גם אינדקס שכתב פרופסור יגל שמקיף את כל מה שצריך לדעת על היריון ולידה.

המדריך נכתב במהלך 2 היריונות ולידות כך שהוא אותנטי לחלוטין.