נופת צופיםבכל בוקר אני עומדת מול הארון הפתוח כמה דקות. ואז יושבת. ואז חושבת וחושבת וחושבת… ואחרי פרק זמן ארוך אני מתחילה להוציא פריטים מהארון, לנבור ולנבור בחיפוש אחר פריט זה או אחר ואז אני מתחילה למדוד ולהחליף ולהחליף ולשנות, עד שבסוף אני מגיעה לתוצאה הרצויה. יש ימים שזה לוקח רבע שעה ויש ימים שזה יכול לקחת אפילו שעה!
בהתחלה הדחקתי את זה שאני מבזבזת כל כך הרבה זמן, אחר כך הכרתי בזה והרגשתי שאני לא בסדר, כעסתי על עצמי, אבל לא יכולתי פשוט להוציא משהו מהארון וללבוש, אז המשכנו אני והמצפון לעמוד מול הארון.
לפני כחודשיים, סביב הימים בהם פתחתי את הבלוג שלי (ימים בהם החלטתי להפתח ולגלות את עצמי) ובעקבות העיסוק שלי באופנה, החלטתי לא לכעוס על עצמי אלא לנסות להבין.
התחלתי לשים לב לזמנים בהם אני מסתבכת במיוחד וניסיתי לעקוב אחרי התהליך התת מודע שעובר עלי בזמן הזה מול הארון.
כשאני בוחרת בגדים אני בוחרת סיפור, אני יוצרת אומנות. כשאני בוחרת מה ללבוש אני לוקחת בחשבון כל מה שצפוי לי היום ואת כל האנשים שאני עתידה לפגוש, את מצב הרוח שלי, את מזג האוויר ובעיקר מי אני רוצה להיות ומה אני רוצה לשדר לעולם ולעצמי היום, נועזות? חדשנות? שמרנות? עוצמה? יופי? נשיות? וכו'…
אחרי שהבנתי מה אני רוצה להיות היום, אני מנסה להחליט על סגנון. למשל: נשיות ועוצמה ילכו הרבה פעמים עם סגנון אלגנטי ותעוזה יכולה ללכת דווקא עם סגנון צעיר. לפעמים תכונה אחת יכולה להתבטא על ידי כמה סגנונות כאשר כל סגנון נותן לה פרשנות אחרת.
אחרי שבחרתי סגנון אני חושבת על צבעים, איזה צבע הכי מבטא את מה שאני היום? איזה צבע בא לי ומבטא את מצב הרוח שלי? אחר כך אני מתחילה להוציא פריטים מהארון בודקת מול המראה מה מתאים? מה מיותר? וכו'.
הבנתי שכל יום אני רוצה להיות משהו אחר. כל יום אני מדגישה צדדים אחרים באישיותי, צדדים שהם רלוונטיים ליום הזה. מה שאני לובשת משפיע מאוד על ההרגשה וההתנהגות שלי ושל הסביבה כלפי ולכן זה מאוד חשוב לי.
זה כנראה מוגזם לעמוד מול הארון במשך שעה אבל אני מנסה לארגן את הארון באופן שיקל על בחירת הבגדים ועם הניסיון הזמן הולך ומתקצר…
מאת: רבקה ויצ'נר
את משדרת קסם ואותנטיות ונשיות קלאסית. בכל הופעה.
אמנם לא לוקח לי כ"כ הרבה זמן מול הארון אבל אני מבינה ומזדהה עם התהליך:)