נופת צופיםרבות דובר עליה, ובכל זאת היא חמקמקה ובלתי ניתנת להגדרה * נשיות. איך מביעים אותה? * לפנייך דרך לבחון אילו תחושות נותנים הבגדים שלך, ולבחור אותם בהתאם
הרגליים אינן מגיעות לרצפה, מתנענעות זו אחר זו במין תיפוף עדין על שרפרף הקש מדליית-אל-כרמל. סרפן הקורדרוי הכחול עם סמל ה'Oshkosh' שליווה אותי כל חיי (פלא – לכל גיל הייתה המידה המותאמת לו), צווארון הגולף מצמר מעורב שתמיד גירד, ועיני העגל הענקיות פקוחות לרווחה, נשואות לאמי שעסוקה בריטואל הקבוע – קודם כול איפור באמצעות ממחטות נייר סביב צווארה, אחר כך עיצוב השיער בתוספת עננה של ספריי, חבישת רשת על הראש (כדי לא להרוס את סידור השיער והאיפור המושלמים), לבישת הבגדים המוכנים מגוהצים על המיטה, ולבסוף הנעליים. נשיקת לילה טוב, אמירת שמע ישראל, היא יוצאת ואני הולכת לישון.
הכול היה שלם: הצבעים, הבדים, התחושה הכללית וריח הבושם שנשאר באוויר חלל הבית לרגעים ארוכים. מחשבתי היחידה הייתה – ואוו, גם אני רוצה.
מה מדבר אלייך?
עכשיו, בעשור השלישי, הרביעי, החמישי וכן הלאה של חיינו, לא תמצאי לא בי ולא בחברתנו תמונה דומה לתמונת הגנדור הזו. והרי חיישנים של ילדה הם בדרך כלל מדויקים מאוד וחפים מהטיה. אז מה בעצם דיבר אליי בכל זה?
הנשיות. היא זו שהייתה שם, ואני מרגישה שחסרה כיום. נשיות יהודית צנועה ומטופחת שאין בה סתירה בין עולם ההלכה לעולם האופנה והיופי. נכון, הגבול הוא דק להפליא, כחוט השערה ממש, ואנחנו הרי יודעות לזהות מרחוק בגדים שעל פי כללי ההלכה הם צנועים, אך בפועל משדרים ההפך. אם כן, מה הופך את הבגד לצנוע ונשי?
גזרת הבגד. נשיות לא חייבת להתבטא בגזרת הגוף, במה שאנחנו חושפות או לאו. נשיות יכולה לבוא לידי ביטוי בסוג הבדים שאנו לובשות, בצבעים, בתנועה של הבגד או אפילו בפרט קטן כמו סיכה. יש ציורים נפלאים של הצייר איזידור קאופמן מסוף המאה ה-19 שצייר יהודים חסידים בגליציה, והנשים שצייר יפות כל כך, חזקות ונשיות אף שלא רואים סנטימטר מגופן.
מודעות. לשפת הגוף, שהיא למעשה האופן שבו אנו מחזיקות את הגוף – יש השפעה רבה על מראה הבגד עלינו. ראיתי נשים רבות בעלות נתונים 'מושלמים' שמדדו את אותו הבגד, ועל כל אישה הוא נראה שונה לחלוטין, לא לכולן הוא החמיא. לא בגלל הגזרה השונה אלא מפני ששפת הגוף של כל אישה הייתה אחרת. ביקשתי גם מאישה במידה גדולה מאוד למדוד את אותו הבגד, והוא נראה עליה מושלם. הייתה לה עמידה בטוחה בעצמה, וזה ניכר גם בבגד.
אישיות. הבגדים שלנו, נוסף לפנים שלנו, הם כרטיס הביקור שאתו אנחנו מציגות את עצמנו לעולם. לכן, בהכרח, הבגדים שאנו לובשות מושפעים פיזית גם ממי שאנחנו. הפנימיות שלנו משפיעה על האופן שבו הבגדים נראים עלינו.
אז מה תלבשי היום?
כאשר ילד בכיתה א' חוזר הביתה עם ציור בצבעי פנדה, וכל הדף מלא במשיחות חזקות של צבעים כהים ובקו שחוזר על עצמו פעמים רבות – אנחנו חשות מיד רגשות מסוימים ומתרגמות אותם לרגשות של הילד. כך גם בבגדים. כאשר אני רואה אישה לבושה בצורה כזו או אחרת, או כשאני חשופה לפרסומים שונים של רשתות אופנה או של מעצבים – אני חשה את מה שהבגדים מעבירים בצורת ההגשה הזו, ולפי התחושה אני כבר צופה איך אני איראה ומה אני אשדר באותו הבגד.
כדי למצוא את הבגד שיביע את תחושותיי במדויק, עלי לשאול את עצמי:
מה אני מחפשת? התשובה לשאלה זו לא תהיה דווקא חצאית או שמלה, אלא איזו תחושה הייתי רוצה שהבגדים שלי יעבירו? רוך, אנרגטיות, סולידיות ועוד.
מה הגוף אומר? כשאת שולפת בגד מן הקולב נסי להגדיר את התחושות העולות בך למראהו. סגירות? שחרור? רומנטיות? חוזק? עדינות? אם את מתקשה לזהות את התחושה, את יכולה למדוד את הבגד ולראות מה הגוף שלך מרגיש בתוכו – האם היציבה משתנה? האם הבעת הפנים משתנה? ומה את עצמך מרגישה כעת, כשהבגד עלייך?
מצאי את המקור לתחושותייך. האם מרקם הבד הוא זה שנותן לך את התחושה הרומנטית שרצית? אם כן, כעת את יודעת אילו בדים טובים לך. שימי לב לצורת התפרים, לפרטים הקטנים – כמו הכפתורים, הניטים והרוכסנים – לגזרת הבגד ולצבע. כך תדעי להגדיר במדויק אם הבגד משרת את מטרותייך.
לשחק בבגד. אם הבגד מוצא חן בעינייך, אך הוא לא לגמרי מספק אותך כי הוא בולט מדי, סגור מדי או לחלופין משוחרר מדי, את יכולה לנסות לשלב בו פריטים נוספים – להוסיף חגורה במותן, ללבוש מעליו סריג דק שימתן את התחושה שהבגד נותן, להחליף את הבגד לגזרה דומה אך בצבע שונה ועוד. הדברים הקטנים האלה יכולים לשנות לגמרי את התחושה שהבגד נותן.
השקיעי מחשבה, תני לעצמך לנסות, ותֵיראי כי טוב.
מאת: כילה שרה דדון
Kailasarah_dadon@yahoo.com
באדיבות ירחון הנשים "הלל"
לפייסבוק של "הלל"
קרדיט לתמונות ילנה לוריא אופנת נשים